בית. אני הולך הביתה. לביתי אני עושה לביתי. ביתי בית מבטחי. הבית שלי.
הבית של אמא ואבא. הבית בו גדלתי הבית אותו עזבתי הבית אליו אשוב. הבית הדמיוני אותו אני מפנטז לפרנס באישה וכמה ילדים ולרהט בכלים מרחיבי דעת. הכל נע סביב הבית שלי. בסופו של דבר הבית הוא הפינה החמה בו האדם לעת ערב מניח ראשו ומסיים עמל יומו ומוסר נשמתו אל הבורא למשמר של לילה. בבית הבטוח והמוכר כל כך שם הוא חולם כל חלומותיו, אוכל ומתעמת עם כל אכזבותיו, שמח את שמחותיו בבית, ומתעצב עם אכזבותיו בביתו.
והעיקר, שנגיע כבר לבית. שנגיע הביתה.
בבית, ואין זה משנה כמה רע מסתובב בחוץ, בבית אני בטוח. וזאת למרות שלא בהכרח מדובר על אסופת בלוקים השייכת לי ממש. העיקר שברמת ההגדרה העצמית הפנימית המקום הוגדר כבית. יען כי ברמת המציאות הממשית אין זה משנה אם אני גר בבית אותו בניתי בעשר אצבעותיי או שמדובר בדירה הישנה של הסבתא שנפטרה או בדירה שכורה, כל עוד אדם בינו לבין עצמו החליט, קבע, בליבו ובשכלו שמקום זה הוא הוא הבית אזי שמקום זה הופך לבית שלו, בית מבטחו, המקום אליו הוא שופך להישפך לבטח בסוף כל יום מתיש, או להתרונן פנימה ולשמח את כל בני הבית באותה שמחה של יום. הבית בו הולכים לישון וממנו מתעוררים אל עמל יומנו שכל תכלית עמל זה היא לפרנס את דירתנו הבית שלנו בכלים נאים שירחיבו דעתנו, ובאישה נאה שתרחיב דעתנו ובדירה נאה שתרחיב דעתנו היא כמובן הבית שלנו.
חז"ל אומרים שדירה נאה, אשה נאה וחפצים נאים מרחיבים את דעתו. כמו כן במקום אחר אומרים חז"ל שעד גיל מסוים חייב אדם להעמיד את ביתו שלו.
הבית הוא היחידה הגאוגרפית האינטימית ביותר שהאנושות מכירה. בעצם הבית יותר משהו מבנה בלוקים הוא המנוחה והנחלה של האדם. הוא המקום שאמור להיות מבודד מכל דאגות וחששות היום. המקום בו אדם יכול להניח ראשו בבית שלו על מיטתו שלו ולהירדם בלב בוטח ושקט. אדם שאין לו בית כזה הוא אדם חסר בית, ואין זה משנה כמה בלוקים הוא יודע לפרנס וכמה יפים הם קירותיו.
אם הבית שלו לא יודע להקנות לו הפריוילגיה המאוד בסיסית ואנושית זו של יכולת ללכת לישון בשקט אז שהוא חסר כל. חסר כל שווה לחסר בית. ועל כן אנשים בדעתם יודעים להציב שאיפותיהם במקום בו לאחר השגת הבית המיוחל הם יודעים לומר ולהרגיש כי נוח להם ובטוח להם על פני כדור הארץ.
ועל כן החשיבות הכל כך מרובה של הבית שלו, הן משלב המשכנתא ועד לשלבים האחרונים ביותר של ריח טוב בחדרים ובסביבה, כניסה לבית המאירה פנים ומזמינה.
הבית הוא הדגל של האדם למידת הנוחות שלו על פני האדמה. |